חבר אמיתי תדמיינו לכם חבר שתמיד נמצא שם אתכם בכל חוויה, שתמיד יודע להגיד את המילה הנכונה, שתמיד יודע לשקף לכם את מה שאתם מרגישים, שמצייר אתכם חלומות. חבר שיודע להיות עדין ומרגיע אבל גם יודע לכעוס אתכם, לבקר, להיות שותף לאהבה, לעצב, לתקווה ולכאב ויודע גם תמיד מתי הזמן המדויק להרים את הקצב ופשוט להשתחרר ולהנות. יש לי חבר כזה, למעשה לכל אחד מאיתנו יש והוא חשוב ויקר - זו המוסיקה שמלווה אותנו כבר מהצעד הראשון.

 

זכרון מצלצל תמיד כשאני נזכרת בחוויות קודמות, גדולות וקטנות מתנגן לו בראשי ברקע שיר שמוצמד ונוגע בחוויה. כך גם להפך, כל כך הרבה שירים מעלים חיוך מתוק על השפתיים כי פתאום הזכירו לי רגע שהיה ואת הרגש שהיה בו ואת הריח שהיה בו. לכל רגע קיימת מנגינה שנכונה ללוות אותו. צלילים, רעשים ומנגינות משולבים בכל חוויה שלנו כבר מהיותנו פצפונים, הם חלק בלתי נפרד מהזיכרונות שלנו ומהעולם הרגשי שלנו. רגשות ומחשבות יודעים לעורר שירים ומנגינות ויותר מזה - שירים ומנגינות יודעים לעורר רגשות, מחשבות, ואנרגיות פנימיות יחודיות.

 

המנגינה תמיד נשארת היות והמוסיקה היא מהדברים הראשונים אנו קולטים בילדותנו היא גם מהדברים האחרונים שנשכחים מאיתנו בעת זקנה. גם בשלבים המאוחרים של האלצהיימר והדמנציה, כשכמות הגירויים המעוררים תגובות מצטמצמים והזכרונות הולכים ונעלמים המוסיקה ממשיכה לעורר ולהחיות את העולם הפנימי. זה מתבטא דרך הגוף שמתחיל להתנועע, בחיבור והתקשורת לסביבה שתחדדים ואף בדקלום של המילים גם כשיכולת הדיבור התדרדרה.

 

מה שיהיה יהיה זה מדהים לראות את זה, פשוט מצמרר. לאחת מהתלמידות בסטודיו אלצהיימר מתקדם, היא ממעטת להגיב לסביבה, היא מתקשה זהות את האנשים סביבה ואף את עצמה, אבל תמיד, כמו נגיעה של מקל קסמים, איך שהיא שומעת את השיר que sera sera הגוף לבדו מתחיל לזוז, החיוך עולה והעניים נוצצות, כאילו קיבלה מנת חמצן נקייה ומרעננת, מנת חמצן ששלחה אותה אחורה לזכרונות הילדות.

 

שני צדדים המוסיקה למעשה מעוררת את שני צידי המוח ומגרה את שני המרכיבים העיקריים שלנו בני האדם - הצד הרגשי והצד הקוגנטיבי (מעקב אחר הקצב, ניתוח תבניות ומילים…). לכן המוסיקה נחשבת לכלי מצוין להתפתחות של ילדים. באותה המידה המוסיקה היא כלי מצוין לעיקוב ההתדרדרות של הדמנציה והאלצהיימר היות והיא מגרה ומפעילה במקביל את שני הצדדים הללו, וגורמת להם להמשיך ולעבוד ולשלוח אותו עצביים. אותה תלמידה, עצרה באחד השיעורים האחרונים במפתיע מלרקוד ושאלה את המדריך "למה שוב פעם?" לאחר ששם לה את אותו השיר פעמיים. ואנחנו התרגשנו להבין שהזכרון לטווח קצר, שהוא הראשון להפגע באלצהיימר, הפגין פה נוכחות.

 

סטודיו "רוקדים בגשם" פותח בפני תלמידיו עולם מוסיקלי שלם מתוך הבנה שהזכרון והקשר הרגשי למוסיקה נשארים עד הרגע האחרון. בסטודיו קיימת ספריה רחבה ממנה מוזמנים להנות תלמידי הסטודיו לצד כוס תה ועוגיות. המוסיקה לה בוחר התלמיד להאזין, נכנסת לספרייה הפרטית שלו ותמשמש את המדריך שלו בשיעורי הריקוד, כך יתאפשר לתלמיד לשלב את עולמו המוסיקלי עם עולם התנועה ולתת לשניהם לעשות את קסמיהם. סטודיו "רוקדים בגשם" מבקש לאפשר לתלמידיו זמן איכות אם חבר טוב, אשר אנחנו זוכים להנות ממנו בכל יום, ולתת  מקום לעולם של רגשות, זיכרונות, תקוות ופחדים המתקשים למצוא לעצמם ביטוי.